ההנחה הרווחת היא שכדאי לאכול כל 3 שעות על מנת למנוע רעב קיצוני עד לארוחה הבאה, או במלים אחרות – למנוע מאיתנו "לטרוף" מכל הבא ליד בארוחה.

כשהגוף מבחין בזמנים ארוכים מאוד בהם הוא לא מקבל את האנרגיה לה הוא זקוק, הוא פשוט אוגר עוד ועוד מזון

סיבה זו נכונה, אך רק באופן חלקי. יש סיבה נוספת ולא פחות חשובה והיא השאיפה לייעל את הגוף מן הבחינה המטבולית. אני אסביר בקצרה איך בדיוק זה קורה:

תארו לכם מצב בו הגוף מקבל ארוחת בוקר בשעה 8:00, ונמצא בהמתנה של 6 שעות עד לארוחת הצהריים, וכך גם עד לארוחת הערב. בדרך כמובן נוסיף פעילות גופנית, ומה קיבלנו? בלבול ו"סטרס" במטבוליזם של הגוף.

חשבו על זה לרגע: אם היינו יודעים שאנחנו עומדים להיכנס לבצורת במדינה (נורמלית, לא שלנו ), האינסטינקט הראשוני שלנו היה לאגור מזון, לא? כך פועל גם גוף האדם! כשהוא מבחין בזמנים ארוכים מאוד בהם הוא לא מקבל את האנרגיה לה הוא זקוק, הוא פשוט אוגר עוד ועוד מזון מתוך חשש… מבחינתו אין לדעת מתי הפעם הבאה בה הוא יזכה לזריקת אנרגיה מאיתנו.

התסכול הוא, שגם אם נבצע פעילות גופנית נאבד פחות קלוריות – גופינו לא ירצה לבזבז יותר מידי אנרגיה במצב כזה של סטרס.

אז מה לעשות? פשוט לאכול כל 3 שעות וכך גופינו יהיה רגוע ויידע שהוא יכול ל"שרוף" קלוריות ללא חשש: בקרוב מאוד הוא יקבל את מנת האנרגיה הדרושה לו.