והתוצאה? עלייה במשקל במשך חודשי הקיץ…

במאמר על השמנת ילדים, הוזכרה סטטיסטיקה מעודכנת אודות שכיחות ההשמנה בקרב ילדים ובני נוער שעלתה פלאים בשנים האחרונות.

כפועל יוצא, כך עולה גם הסיכון בקרב ילדים למחלות כרוניות שונות שהיו נחלתן של המבוגרים בלבד: סוכרת סוג 2, כולסטרול גבוה, שומנים בדם, הפרעות בשינה ועוד.

אין ספק שהחופש הגדול לא מקל על ילדים בנושא התזונה, ובמיוחד על ילדים עם נטייה להשמנה, שעלולים למצוא עצמם בתחילת שנת הלימודים עם כמה קילוגרמים עודפים.

זכרו שכל עודף של 7000 קלוריות ממה שאנחנו באמת צריכים לאכול משמעותו עלייה בק"ג שומן.

ילד שמוציא פחות אנרגיה בחופש הגדול וצורך עודף של 500 קלוריות ליום במקרה הטוב (קצת גלידה, חטיפים – לא בעיה) יסיים את התקופה עם עלייה של כ-4 ק"ג שומן ויותר!

לילדים עם נטייה להשמנה ובעיות בריאותיות זה לא מעט בכלל.

הבעיות שטומן בחובו החופש הגדול קשורות בעיקר ליציאה ממסגרת קבועה, שעות השינה והיקיצה משתנות, ישנן יותר שעות "רביצה" מול הטלויזיה והמחשב ושפע הפיתויים בצורת חטיפים, גלידות ומה לא.

גם למבוגרים שבינינו זה היה קשה, לא?

כמה טיפים להתמודדות עם החופש הגדול:

• תכנון מוקדם של ההורים יכול לעשות את החיים קלים יותר.

גם אם הילדים נשארים רוב שעות היום לבד, דאגו להם לאוכל בריא שיהיה זמין: אוכל בקופסא שיוכלו רק לחמם ולאכול, כריכים, פירות וירקות.

ילדים לא רוצים "לעבוד קשה" ועל כן מה שיהיה להם הכי זמין יתקבל בדרך כלל בברכה.

• ארוחת בוקר – ארוחת בוקר היא ארוחה ששוברת את צום הלילה, ועל כן בעלת חשיבות גדולה גם למבוגרים ובמיוחד לילדים ולמתבגרים.

אל תוותרו על ארוחת בוקר המשלבת פחמימה וחלבון וכך תדאגו לרמת רעב מאוזנת במשך היום: דגנים עם חלב, כריך עם גבינה או ביצה.

גם אין זמן לארוחה של ממש – כוס חלב או שוקו (כן,כן – שוקו) וזו יופי של ארוחונת לתחילת היום.

• הקיץ מביא איתו מגוון של גלידות וארטיקים שקשה לעמוד בפניהם.

אם אין מנוס, העדיפו לקנות גלידות בעלות אחוז שומן נמוך (0-2%) או קרטיבים עם הכי פחות צבעי מאכל שאפשר.

כך גם אם הילדים יאכלו מנת גלידה (כוס) פעם ביום, תהיו רגועים שלא מדובר בשומן רווי ובעלות קלורית גבוהה מידי.

• בקיץ נוטים לארח לא מעט חברים, וכאן מתחילה "סכנת" החטיפים.

דאגו שיהיה בבית פופקורן דל שומן להכנה במיקרוגל ובייגלה מחיטה מלאה שעדיפים על פני חטיפים עשירים בשומן רווי וטראנס.

• שתייה – באופן כללי ובחופש בפרט, כדאי להפחית את הצריכה של שתייה ממותקת!

כוס שתייה מתוקה שוות ערך לכף גדושה של סוכר ועל כן העדיפו מים.

אם הילדים מתעקשים ולא מוכנים לוותר, המתיקו ממש במעט את המים עם תרכיז. הכל עניין של הרגל שצריך להטמיע עד שיסכימו להוריד את הסוכר מהשתייה.

• יוצאים לבילוי בחוץ? כדאי להתארגן מראש עם כריכים, פירות או חטיפים בריאים אותם כבר הזכרתי.

כך תצליחו לחסוך את העלות הקלורית והשומן שבארוחת ג'אנק פוד וגם כמה שקלים…

• סדר היום נוטה להשתבש מאוד בימי החופש – הולכים לישון מאוחר וקמים מאוחר.

חשוב להקפיד על ארוחות מסודרות עד כמה שאפשר גם בימים כאלו!

3 ארוחות עיקריות ועוד כ-2 ארוחות ביניים יעזרו לכם לשמור על שגרת היום של הילדים ולמנוע נשנושים לא רצויים

• אל תשכחו שכמו תמיד ההורים הם המודל לחיקוי – הקפידו על ארוחה משותפת אחת ביום עם הילדים, גם אם ממש קשה.

הורים לא תמיד שמים לב, אבל ילדים מסתכלים על הכל ורואים אם אבא עשה פרצוף כשטעם עגבנייה או אמא אמרה "איכ'ס" על קוטג'.

שלבו בארוחות המשפחתיות פחמימות מלאות, ירקות חיים או מבושלים ומנת חלבון (גבינות, ביצה, בשר או עוף, דגים) וכך תוודאו שהילדים קיבלו ארוחה אחת לפחות "כמו שצריך".

• פעילות גופנית – אין ספק שזוהי אחת ה-בעיות בחופש הגדול. פחות פעילות ועל כן פחות הוצאה קלורית!

נסו למתן את שעות הצפייה בטלויזיה והמחשב ע"י יציאה מהבית לעתים קרובות ולהעסיק את הילדים בפעילויות אחרות.

כאשר מדובר בגילאים הצעירים היותר, רצוי גם כאן לשמש דוגמה אישית ולנסות לבצע פעילות גופנית במסגרת המשפחתית: טיולים רגליים, שחיות בבריכה, טיולי אופניים, תחרויות בין הילדים במשפחה.

• לא לשכוח שאחרי הכל מדובר בילדים ובחופש גדול. חשוב לשמור על האיזון שבין שחרור רסן מוחלט לבין משמעת קפדנית ולא מתפשרת.

כדאי להציב גבולות ברורים אך גם להתיר גם ארוחות "פינוק" מידי פעם, גלידה לפעמים בבריכה (אבל לא להגזים!) ולזכור שגם אנחנו היינו פעם ילדים.

לסיכום, אין ספק שהאתגר בחופש הגדול הוא לא רק ילדים אלא גם להורים.

מדובר בחודשיים בהם צריך לשנס מותניים ולהתכונן לסדר יום קצת שונה של הילדים במטרה לצלוח את התקופה בשלום ובלי עודף משקל.

חשוב לי לציין כי בתזונה הקלינית אין בסוס מדעי לטענות אלו ואפילו להיפך, אולם אין מטרת הכתבה הבאה לדון בנקודה זו.

מאז ומתמיד חלב ומוצריו היו מרכיבים מרכזיים בתזונה הישראלית. אם נסתכל על חלב בצורה "טכנית", יש בו הכל: נוזלים,  פחמימות, חומצות שומן חיוניות,

חלבונים איכותיים (מי גבינה וקזאין), סידן, זרחן, אשלגן מגנזיום, וויטמינים שונים ולא מעט אנשים גם חושבים שזה די טעים.

המרכיב החשוב ביותר של החלב הוא הסידן, שכן ניתן לקבל כמויות נאותות של סידן בעיקר ממוצרי חלב.

אמת שגם בכרוב, ברוקולי או טחינה יש סידן, אך כדי להגיע לכמות שבכוס חלב (200 מ"ג סידן) נצטרך לאכול מאלו די הרבה: 5.5 כוסות תרד, כוס שקדים, 5 תפוזים..

המלצות ארגוני הבריאות העולמיים לצריכת מוצרי חלב עשירים בסידן מתבססות על מסקנות מאינספור מחקרים, המצביעים על קשר אדוק בין צריכת מוצרי חלב עשירים בסידן והפחתת הסיכון למסת עצם נמוכה ואף אוסטאופרוזיס!

ובכל זאת, בסקר מב"ת שנערך בין השנים 1999-2001 נמצא שגברים בגילאי 19-50 צורכים בממוצע 520 מ"ג סידן ביום (רק 52% מההמלצה היומית לסידן), ונשים 470 מ"ג סידן ביום (47% מההמלצה היומית).

אז מה לעשות? הרי ישנם אנשים רבים הנמנעים מחלב ומוצריו ברמות שונות כי "חלב לא עושה לי טוב".

בואו נתחיל מלהסביר דבר אחד: לא כל תחושה לא נעימה ממוצרי חלב היא אלרגיה לחלב!

על אלרגיה לחלב

אלרגיה למזון מסוים מתבטאת בתסמינים שונים כגון פריחה בעור, בצקות, נפיחות, בחילות, גירודים, חנק ובמקרים קיצוניים אף מוות. בפועל, קיימים מזונות המסווגים כמזונות אלרגניים, כלומר כאלו שנוטים לעורר יותר תגובה אלרגנית כגון: חלב פרה, בוטנים, שומשום, פירות ים ועוד.

האלרגיה לחלב היא לחלבוני החלב (בניגוד לאי סבילות לסוכר החלב, לקטוז) וחשיפה של מערכת החיסון אליהם תיצור בקרב אנשים עם אלרגיה לחלב תגובה מיידית של אלרגיה.

רוב האנשים המאובחנים כאלרגיים לחלב ייאלצו כל חייהם להיזהר ממגע עם חלב ומוצריו, כיוון שבדרגות הקשות של האלרגיה חשיפה עלולה להוביל אף למוות.

בדרך כלל אבחון יתרחש כבר בגיל הינקות ע"י תבחין עור ו-allergy test, ובמקרים רבים האלרגיה תיעלם כבר בגיל שנה או שנתיים.

חלב על הזמן

לא מעט אנשים כאמור (כ-70%), מעידים כי חלב לא ממש עושה להם טוב, אולם לא מדובר באלרגיה לחלב אלא באי סבילות ללקטוז ברמות שונות.

כאשר מדברים על אי סבילות ללקטוז הכוונה ליכולת מופחתת של אנזים לקטאז לפרק את סוכר החלב הקרוי לקטוז.

התסמינים במקרים אלו יהיו שונים ויכללו בעיקר שלשולים, גזים, כאבי בטן או אי נוחות כללית במערכת העיכול.

למה זה קורה? כמה אפשרויות.

• חסר מולד באנזים לקטאז. מצב נדיר יחסית בו אין לתינוק לקטאז ועל כן מדובר באי סבילות מדרגה ראשונה שתאובחן מהר מאוד.
• אי סבילות משנית עלולה להתפתח במקרים של פגיעה ברירית המעי הדק – האנזים לקטאז נמצא באזור זה, ועל כן כל פגיעה עלולה להפחית גם את כמותו ואת יעילות הפירוק של סוכר הלקטוז.

מצבים אלו יכולים להתרחש בעקבות מחלות במערכת העיכול (קרוהן, קוליטיס), שלשולים מרובים שפוגעים ברירית.

על כן כאשר "יש וירוס בבטן" ההמלצה היא בדרך כלל להימנע לכמה ימים ממוצרי חלב.

• חסר התפתחותי בלקטאז – אין מחסור מוחלט באנזים, אולם הכמות או רמת הפעילות שלו נמוכה מהרגיל.

רוב האנשים המעידים כי מעדיפים שלא לצרוך מוצרי חלב עקב אי נוחות ישתייכו לקבוצה זו (כ-70%).

לקבוצה האחרונה ישנם כמה פתרונות אפשריים:

• תוספת חיצונית בטבליות של אנזים לקטאז בכל ארוחה המכילה חלב, תלוי כמובן בדרגת אי הסבילות
• לצרוך מוצרי חלב דלים יחסית בלקטאז כגון קוטג'. יוגורטים, למשל, עשירים יותר בלקטוז אולם לא כל אחד יחוש רגישות אליהם
• לא לצרוך מוצרי חלב רבים בבת אחת אלא לפזר אותם במהלך היום
• כיום קיימים בשוק מוצרי חלב מופחתים בלקטוז מראש, הנותנים מענה טוב לבעיה
• חשוב לזכור כי מדובר בעניין מאוד סובייקטיבי וכל אדם מגיב בצורה שונה. רוב האנשים המעידים על אי סבילות ללקטוז, מסוגלים להגיע לכמות לקטוז יומית של כ-2 כוסות חלב ביום בלי בעיה.
• מה עם חלב עזים? בחלב עזים, למרבה הפלא, יש כמות לקטוז שאינה נופלת מזו של חלב פרה ועל כן כאן לא נמצא את הפתרון

לסיכום, לא לכל מי שיש קצת אי נוחות עם מוצרי חלב יש אלרגיה לחלב, וחשוב לזכור זאת.

בחלב יש כל כך הרבה דברים טובים שחבל לוותר עליהם (אלא אם אין ממש ברירה)!

נתחיל מהסבר קצר על מושג שנקרא BMI.

מדד זה לוקח את המשקל והגובה ובעזרת חישוב קטנטן מתקבל ערך שיכול להעיד האם המשקל תקין או לא, והאם הוא מהווה גורם סיכון בריאותי.

לדוגמא: :

משקל 60 ק"ג, גובה 1.65

BMI = = 22

יופי, 22…אבל מה זה בכלל אומר?

כפי שאמרתי, ישנם טווחים לפיהם נוכל לומר האם האדם במשקל תקין, תת-משקל או משקל עודף:

BMI	קלסיפיקציה	תיאור מקובל
<18.5	תת משקל	רזה
18.5-24.9	תקין	תקין
25.0-29.9	עודף משקל דרגה 1	עודף משקל
30.0-39.9	עודף משקל דרגה 2	השמנה
>40.0	עודף משקל דרגה 3	השמנה חריפה

כפי שניתן לראות בטבלה, הערך '22' נמצא תחת קטגוריית משקל תקין, ועל כן אין סיבה בריאותית לירידה או עלייה במשקל (כמובן שלצורך הדוגמה מדובר בשיקול "קר" רק של משקל מבלי להתחשב בבדיקות דם וכו').

אם אנחנו מדברים על ירידה אסתטית במשקל, זה כבר עניין אחר, אבל בכל מקרה ההגיון אומר כי נעדיף תמיד להישאר במשקל תקין.

מדד זה הוא מדד חביב, אבל טומן בחובו לא מעט בעייתיות, כיוון שמתייחס למשקל בלבד.

תארו לעצמכם שחקן פוטבול ענק, ששוקל 100 ק"ג שרובם שריר. לעומתו, דמיינו עכשיו בחור (או בחורה) ששוקל גם כן 100 ק"ג, אך הפעם רוב המשקל מורכב משומן:

בשני המקרים יעיד מדד BMI כי מדובר בעודף משקל, אבל מדובר ב-2 מקרים שונים לחלוטין!

האחד – הרכב גוף שרירי ובריא (ככל הנראה), והשני – בהשמנה עם סיכון בריאותי.

אז מה עושים?

אחוזי שומן (לא רק בגבינה)

מלבד עלייה או ירידה במשקל, חשוב מאוד לבדוק גם את הרכב הגוף, או במילים אחרות – מהי מסת השומן ומהי מסת השריר ( LEAN BODY MASS- LBM) מתוך סך משקל הגוף.

מחקרים רבים מעידים כי להרכב הגוף חשיבות גדולה בהיבט הבריאותי. אחוזי שומן גבוהים מידי, במיוחד אלו המתרכזים באיזור הבטן, מהווים גורם סיכון למחלות שונות כגון סוכרת, מחלות לב, טרשת עורקים ועוד.

חשוב לומר כי רקמת שומן זוהי רקמה מאוד פעילה הורמונאלית, אך לא מסוג הפעילות שנרצה.

בנוסף, עבור ספורטאים אחוזי השומן חשובים מאוד לשיפור הביצועים (ממש כך!):

מסת שומן היא מסה שאינה פעילה ואינה תורמת למאמץ בזמן הפעילות, לעומת מסת שריר שכל כולה מתגייסת למאמץ בזמן הפעילות. כאשר אחוזי השומן נמוכים (בגדר התקין כמובן) ומסת השריר מספקת, הכח היחסי שלנו עולה וכך נוכל לשפר את ביצועינו (לא רק בזכות זה כמובן).

ישנן כמה שיטות למדידת אחוזי שומן, אך אזכיר רק את השתיים העיקריות:

1. שיטת מוליכת הגוף (BIA) – שיטה זו מתבססת על העובדה שמסת שריר מכילה יותר מים ממסת שומן, ועל כן תוליך יותר.

ניתן למצוא מכשור נרחב כיום שבודק אחוזי שומן: עמידה על המשקל, בדיקה שמודת את המוליכות דרך הרגליים וגם דרך הידיים, מכשיר שמודד רק דרך הידיים ועוד.

לכל מיכשור רמת הדיוק שלו (בד"כ גם מתבטא במחיר), אך חשוב לדעת כי יש לא מעט סטיות למדידה הזו.

כיוון שכל הבדיקה מתבססת על משק הנוזלים בגוף, המדידה תושפע מגורמים רבים: השעות של היום, טמפ', האם הגוף רווי בנוזלים כי שתינו הרגע,האם התייבשנו, אחרי או לפני פעילות וכו'.

על אף הבעייתיות, לעתים ניתן להסתפק במדידה זו כאשר אין אפשרות למדוד באמצעות הקליפר (מיד יוסבר).

1. קליפר – מדידה המתבססת על קפלי העור בגוף.

בשיטה זו "תופסים" קפלי עור באזורים מוגדרים מראש, רואים מהו עובי קפל העור, ובאמצעות נוסחה מחשבים מהם אחוזי השומן בגוף.

ישנם כמה פרוטוקולים היכן בדיוק צריך לתפוס את קפלי העור, והמקובלים שבהם הם:

שריר הדו-ראשי, שריר התלת-ראשי, איזור השכמה והמותן.

לא תמיד ניתן למדוד בעזרת הקליפר, בעיקר כאשר קשה לתפוס את קפלי העור כמו שצריך (השמנה חריפה, למשל).

שיטת מדידה זו נחשבת למדויקת ביותר כיוון שאינה מושפעת מגורמים סביבתיים (טמפ' למשל), ובעיקר כיוון שאינה מושפעת ממשק הנוזלים בגוף: מסת שומן ומסת שריר לא ישתנו גם אם עלינו קצת במשקל כי אנחנו רוויים במים וההיפך.

מדידה זו מצריכה מודד מיומן ומנוסה, ולא פחות חשוב – שזה יהיה אותו מודד בכל פעם.

גם אם תהיה למודד סטייה קלה במיקום התפיסה של הקליפר במדידה הראשונה, קרוב לוודאי שהוא יעשה את אותה הסטייה במיקום גם במעקב הבא – וכך ינוטרלו כמה שיותר השגיאות.

על מה כן חשוב להקפיד?

לא משנה באיזו שיטה אתם נמדדים, חשוב להקפיד על כמה כללים בסיסיים ולזכור כמה עובדות:

• כפי שכבר ציינתי – כדאי לדבוק באותה שיטת המדידה ואותו הבודק כדי להפחית שגיאות מדידה
• אם אתם נבדקים בשיטת המוליכות, צמצמו את ה"נזקים" כמה שיותר: נסו לבדוק את אחוזי השומן פחות או יותר תחת אותם תנאים בכל פעם (לדוגמה: בוקר, אותה טמפ', אחרי שירותים או ההיפך)
• אין צורך למדוד אחוזי שומן כל כמה ימים וגם לא כל שבוע! ההמלצה היא למדוד אחוזי שומן כל 4-6 שבועות, כדי לראות באמת שינוי אמיתי באחוזי השומן.

אם תבדקו את עצמכם כל שבוע ותראו סטייה של חצי אחוז לכאן או לכאן – ייתכן מאוד שזו שגיאת מדידה.

כאשר נמדדים "אחת ל-", מקטינים את הסיכוי לשגיאה וקרוב לוודאי שהשינוי שנראה אמיתי (מה שחשוב לא פחות הוא ההפרש).

• המטרה העיקרית במדידת אחוזי שומן בתהליך של ירידה או עלייה במשקל, היא לוודא כי המשקל שאיבדנו הוא מרקמת השומן, וכי המשקל שהעלנו הוא מרקמת שריר (כמובן שאין 100% לשום כיוון).

ספורטאי שרוצה להוריד ממשקלו לא ירצה להסתכן באיבוד מסת שריר שחשובה לו עד מאוד ויעדיף להשיל מעליו את עודפי השומן.

בחור או בחורה שצריכים לעשות במשקל ולחזק את עצמם, עדיף שיעלו את מסת השריר ויתחזקו (לפעמים בהחלט צריך להעלות גם קצת שומן).

• גם לאחוזי השומן יש נורמות משלהם – נורמות המתייחסות לסטטוס הבריאותי ונורמות לכל ענף ספורט. בענפי הכדור הנורמות יהיו שונות משל רוכבי אופניים, למשל, ואפילו לכל תפקיד במשחק כדורסל יהיו נורמות שונות.
• חשוב מאוד לזכור כי הנורמות עבור נשים וגברים שונות לחלוטין! מרתוניסט עם 8% שומן יכול להיות מאוד מרוצה מהרכב גופו, אך לבחורה זו סכנה של ממש.

לנשים יש רקמת שומן חיונית הקשורה למין ולפוריות, ואחוזי שומן נמוכים מידי יכולים לגרום לבעיות פוריות, אמנוריאה (הפסקת וסת) ואף מוות.

• וכמו תמיד: חשוב להגדיר מטרות מראש ולעשות הכל תחת פיקוח!

בואו נחזור רגע לשחקן הפוטבול שלנו.

עכשיו אנחנו יודעים שהוא שוקל 100 ק"ג עם כ-13% שומן, ולעומתו הבחור השני שלנו שוקל 100 ק"ג עם 33% שומן. יחי ההבדל הקטן…

אחד מתוספי התזונה היותר פופולאריים בחדרי הכושר הוא קריאטין מונוהידראט. השאלה הנשאלת היא למי הוא מתאים: לבודיבילדרים בלבד? אולי גם למקצועות ספורט נוספים? מהי רמת הבטיחות של תוסף זה?

חשוב להסביר קודם מהו בכלל "קריאטין":

קריאטין מגיע אלינו משני מקורות -

סינתזה (ייצור) עצמי של הגוף – בכבד, בלבלב ובכליות בכמות של כ-2 גר' ליום

מהמזון – בבשר ובדגים (כ-5 גר'/ק"ג), ועל כן לצמחונים בד"כ יהיה מחסור קל ברכיב זה.

קריאטין הינו מקור חשוב לאנרגיה בפעילויות ספורטיביות קצרות (כ-8 שניות) ועצימות, וזהו למעשה המנגנון הראשון שבא לידי ביטוי בפעילות גופנית:

קריאטנין עובר לשריר, מתחבר אל מולקולה מסוג פוספט וכך מתקבל קריאטין פוספט שיכול לעבור פירוק ליצירת אנרגיה ולשימוש מיידי.

הבעיה היא שכמות מאגרי הקריאטין מוגבלת, ועל כן המנגנון הזה קצר מאוד אך ועצים (תשוו את זה לספרינט סיום בתחרות ריצה, למשל).

ייתרונות תיסוף הקריאטין (עפ"י מחקרים) הראו בעיקר עלייה במסת שריר, שיפור בכח, הגדלת כמות האנרגיה הזמינה לפעילויות קצרות ועצימות והתאוששות מהירה יותר של השרירים.

עפ"י ISSN קריאטין מונוהידראט הינו תוסף התזונה היעיל ביותר עבור ספורטאים להעלאת מסת שריר ואינטנסיביות האימונים.

מספר מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על יעילות התוסף להעלאת מסת שריר (בד"כ בתקופה של 4-12 שבועות) ובכך לסייע לספורטאי להעלות את אינטנסיביות האימונים ולגרום להיפרטרופיה (התעבות) של השרירים.

על אף שזה נשמע כמו תוסף פלא שכדאי לכל ספורטאי/ת לצרוך, בואו נחכה רגע. "הבונוס" שמקבלים עבור התחזקות זו היא בד"כ גם עלייה במשקל, וכאמור אין זה מתאים לכל סוגי הספורט (בכך נדון בהמשך).

בטיחות התוסף

השערות רבות ודאגות רבות הועלו בנוגע לבטיחותו של תוסף זה, אולם מחקרים ארוכי טווח לא הראו תופעות לוואי מסוכנות ואף דיווחו על הפחתה בשכיחות הפציעות במהלך אימונים.

תיסוף של קריאטין מונוהידראט לדיאטה או פורמולות המכילות קריאטין נראים כדרך יעילה ובטוחה להעלאת מסת השרירים.

כמה סיכומים של ה-ISSN:

· עם נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים ושימוש נכון בתוסף, תיסוף קריאטין בקרב ספורטאים צעירים הינו דבר מקובל ואף עשוי למנוע שימוש עתידי בסמים שאינם חוקיים ואף מזיקים (כגון סטירואידים)

· נכון להיום, קיראטין מונוהידראט הינה הצורה הנחקרת ביותר והמוכחת ביותר כיעילה לשימוש בתוספי תזונה למטרות אותן הזכרתי לעיל

· תוספת של פחמימות או פחמימות וחלבונים לתוסף קריאטין מעלה את יכולת הספיגה של קריאטין ע"י השריר, אם כי השיפור במבחן התוצאה (הביצוע) אינו משמעותי

הדרך הבטוחה והיעילה לצריכת התוסף

השיטה המהירה ביותר להעלות את מאגרי הקריאטין בשריר היא לצרוך כ-0.3 גר'/ק"ג/יום של קריאטין מונוהידראט במשך 3 ימים לפחות, ולאחר מכן להמשיך ולצרוך 3-5 גר'/יום לפני כל אימון לשמירה על רמת מאגרי קריאטין גבוהה בשריר.

צריכה נמוכה יותר של קריאטין מונוהידראט (2-3 גר'/יום) תעלה את רמת מאגרי הקריאטין לאחר 3-4 שבועות, אך שיטה זו פחות נתמכת מדעית.

**חשוב לציין שצריכת התוסף חייבת לבוא יחד עם צריכת נוזלים מוגברת כדי למנע התייבשות או עצירויות!

ולמי מתאים התוסף?

כפי שציינתי, קריאטין מונוהידראט תורם לעלייה במסת השריר ולשיפור הביצועים באימונים אינטנסיביים, בעיקר אנאירוביים, כלומר לפעילויות גופניות קצרות, מהירות וחזקות!

שיפורים מסוג זה יהיו יעילים יותר במקצועות כמו:

· הרמת משקולות בסטים קצרים (פיתוח גוף)

· ריצות קצרות (ספרינטים) ועד 800 מטר

· ענפי כח – ענפי ספורט הכוללים ספרינטים, קפיצות, אינטרוואלים כח מתפרץ וכו' (לדוגמה: כדורגל, כדורסל).

קריאטין וענפי סבולת

מחקרים המעריכים את יעילות התוסף בקרב ספורטאי סבולת מעט "מבולבלים" עם דיעות לכאן ולכאן, אך ניתן לומר באופן תיאורטי בלבד כי גם ספורטאי סבולת יכולים להפיק תועלת משימוש בקריאטין.

· לדוגמה: מחקרים הראו כי הגדלת מאגרי הקריאטין בשריר קודם להעמסת פחמימות העלתה את יכולת השרירים לאגור פחמימות!

· ספורטאי סבולת המתקשים לשמור על מסת שריר בתקופות אימונים אינטנסיביות ואף יורדים במשקל באופן בלתי רצוני (ובכך שוב, נפגעת מסת השריר) עשויים למצוא תועלת בשימוש בקריאטין מונוהידראט לשמירה על מסת שריר.

· גם לספורטאי סבולת ישנן תקופות אימונים המשלבות אינטרוואלים וכח מתפרץ, וייתכן שגם כאן יש ייתרון מסויים לשימוש בתוסף

לסיכום, יעילות התוסף אינה מוטלת בספק כאשר מדובר במקצועות הספרינטים, כח, כח מתפרץ וכד' – בהנחה שהשימוש בתוסף מושכל ונעשה יחד עם איש מקצוע.

לגבי מקצועות הסבולת, בהחלט כל מקרה לגופו!

חשוב לזכור שהשימוש בתוסף "גורר" אחריו גם עלייה במשקל, עלייה שבד"כ עלולה גם להקשות על רץ מרתון או רוכב אופניים.

כאשר מדובר בספורטאי סבולת שמסת השריר שלו נמוכה אפילו עבור מקצועות הסבולת ומקשה עליו בתחומים מסויימים באימון, ייתכן שאפשר לשקול שימוש בתוסף.

מתחום האופניים, הקרוב אליי, אני יכולה לומר שספורטאי שקליל בעליות בזכות משקלו הנמוך,  אך גם מאבד משקל כהרף עין בתקופות אימונים אינטנסיביות – ייתכן שיתקשה ברכיבה עצימה במישורים בגלל מסת שריר נמוכה.

אז כדאי לו/לה לצרוך קריאטין מונוהידראט או לא???

כאמור, זהו שיקול שצריך להיעשות בכובד ראש בצורה פרטנית עם ניתוח התמונה הכוללת ולא לרוץ ולקחת שום תוסף כי "שמענו" או "אמרו לנו" או "קראנו באתר של יעל רותם" (:

למה הכוונה, למי שעדיין לא הפנים: מקור האנרגיה העיקרי בגופינו הן הפחמימות אשר אגורות בשרירים ובכבד בצורת גליקוגן, וזה האחרון מספיק לנו לפעילות של שעה וחצי עד שעתיים.

מעבר לכך – אנחנו בבעיה..

גופינו יתחיל לנצל שומן, וזה לא כל כך טוב כמו שזה נשמע: תהליך "שריפת" השומן קשה מאוד לגוף, ועל כן נאלץ להאט את הקצב שלנו באימון/תחרות ולא נהיה יעילים כל כך.

ועכשיו לענייננו.

בעודי חדשה יחסית בתחום קבוצות האופניים התחרותיות, יצאתי לראשונה למחנה אימונים של 3 ימים בשדה בוקר, כל יום רכיבה של כ-100 ק"מ בעצימות בינונית פלוס.

3 ימים עם כל מה שמי שעוסק בספורט רוצה: שינה טובה, אוכל, ורכיבות מאתגרות!

במחנה אימונים מסוג זה, או לחילופין בכל מצב בו אנחנו נמצאים במסגרת אימונים תובענית ורציפה (עונת תחרויות, 2 אימונים ביום וכו') ישנה חשיבות כפולה ומכופלת לנושא אחד: ה ת א ו ש ש ו ת!

אז מה זה אומר "התאוששות" בעצם?

• מילוי מאגרי הגליקוגן בצורה מקסימאלית
• תיקון מאזן הנוזלים לאחר האימון, וכהכנה לאימון הבא
• מנוחה על מנת לתת לגוף את הזמן הדרוש לבנות רקמות שניזוקו

בנימה אישית, במחנה התוודעתי (שוב) לחשיבות הגדולה של תזונת ספורט בכלל, והתאוששות נכונה בפרט.

נתחיל מפחמימות והתאוששות נכונה.

מלבד תזונה נכונה במהלך כל אימון לכשעצמו, חשוב למלא את מאגרי הגליקוגן בצורה הטובה ביותר לאחר האימון, ב- 2 שלבים:

1. עד חצי שעה לאחר האימון חשוב לצרוך 1-1.5 גר'/ק"ג פחמימות עם אינדקס גליקמי בינוני- גבוה.

המטרה בשלב זה היא לעורר הפרשה של הורמון האינסולין בגוף, שמלבד תפקידו החשוב בהכנסת הסוכר לתאים, הוא מעודד תהליכים אנאבוליים – תהליכים מעודדי בנייה.

זו הדרך שלנו לאותת לגוף: הלו! מספיק לפרק, עכשיו בונים!

למה חצי שעה אחרי האימון? בגופינו קיים אנזים בשם גליקוגן סינטתאז בגוף, שכשמו כן הוא: מסנתז גליקוגן.

האנזים הזה רגיש מאוד לבנייה מחודשת של גליקוגן בדקות הסמוכות לסיום האימון, ואנחנו שואפים לנצל עובדה זו עד כמה שניתן.

לדוגמה: אדם ששוקל 70 ק"ג יצרוך כ-70 גר' פחמימות:חטיף אנרגיה מתאים, לחמנייה מקמח לבן עם ריבה וכו'.

1. כל שעתיים מסיום האימון, במשך כ-6 שעות, יש להמשיך ולצרוך כ-1 גר' פחמימה לכל ק"ג ממשקל הגוף.

אמנם הקצב המהיר ביותר של סינתזת גליקוגן הוא בסמוך לסיום האימון, אך המאגרים ממשיכים להתמלא גם לאחר מכן. על כן חשוב להמשיך ולצרוך פחמימות עד לאגירה מקסימאלית של הגליקוגן, ולהבטיח מאגרים מלאים לאימון הבא.

* חשוב לי לציין שהפרוטוקולים הללו מתאימים למי מאתנו שמתאמן 2 אימונים ביום, מי שנמצא ברצף של תחרויות (טור ישראל שמתקרב במרץ) או אימונים תובעניים.

ונעבור לנוזלים.

כאמור, חשיבות הנוזלים במהלך האימונים חשובה ביותר. איבוד של 2% ומעלה ממשקל הגוף במהלך אימון, משמעותו התייבשות וירידה בביצוע!

אבל לא על האימונים עצמם באנו לדבר, כי אם על שלב ההתאוששות:

חד משמעית, חברים, אם לא תגיעו כאשר הגוף שלכם רווי במספיק נוזלים ולא תשלימו את החסרים מהאימון הקודם – הכל יהפוך להיות קשה יותר באימון הבא!

שלא נדבר על התכווצויות שרירים, סחרחורות ועוד תופעות לא רצויות שעלולות "לתקוף" אתכם בשל התייבשות ומחסור באלקטרוליטים שמתנדפים להם דרך הזיעה.

אז איך לתחזקאת משק הנוזלים שלנו מאימון לאימון?

• הישקלו לפני האימון ולאחריו ובידקו כמה נוזלים איבדתם ממשקל הגוף. על מנת להחזיר אותם יש לצרוך פי 1.5 ממה שאיבדנו.

לדוגמה: איבדתם קילו? תצטרכו להחזיר לגוף ליטר וחצי של מים (לא בבת אחת!)

• תוכלו לבחון גם את צבע השתן שלכם וכך תדעו האם עליכם להחזיר כעת לגוף כמות נוזלים נכבדת בשל התייבשות, או שמשק הנוזלים של גופכם עדיין תקין:

שתן בהיר – ככל הנראה שתיתם מספיק באימון ואין צורך בהשלמות חריגות

שתן כהה- זה הזמן להיצמד לבקבוק ולהחזיר את הנוזלים האבודים עד לאימון הבא

ומה עם חלבונים אתם שואלים?

מבחינת מאגרי הגליקוגן – מחקרים מראים כי אין השפעה לתיסוף של חלבונים בזמן ההתאוששות, אולם מומלץ להוסיף חלבון לתיקון נזקי שרירי.

היחס הרצוי בין הפחמימות לחלבונים הוא 1:3 או 1:4 לטובת הפחמימות, על מנת שהחלבונים לא "יישרפו" לצרכי אנרגיה אלא ישמשו לתהליכי בנייה ושיקום.

(לקריאה נוספת אודות פחמימות וחלבונים)

עוד דבר שמעניין לדעת הוא שלמחנות אימונים (בתחומים שונים), כאשר לפעמים מדובר אפילו ב-2 אימונים ביום, קיימת גם מטרה תזונתית:

מאגרי הגליקוגן מתרוקנים ומתמלאים במהלך מספר ימים, כך שהספורטאי "מאמן" את המאגרים הללו ומשפר את קצב סינתזת הגליקוגן ואת קיבולת המאגרים.

ספורטאי מאומן יכול לאגור פי 2 יותר פחמימות במאגרי הגליקוגן בשריר מאשר אדם לא מאומן!

ושוב אנחנו רואים, כי ללא תמיכה תזונתית נכונה בלתי אפשרי לעבור רצף אימונים או תחרויות קשות, כאשר הדגש הוא על פחמימות ונוזלים.

ואיך היה לי, אתם שואלים?

לא היה קל, אבל צלחתי את הרכיבות! ביום השלישי הרגשתי "קצת" את השרירים מתפוצצים וגייסתי את כל כוחותיי כדי לטפס במעלה הר חריף (ולא היו כבר הרבה כוחות….).

אבל זה כבר פחות קשור לתזונה, אלא לשיפור הכושר (:

ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל חברי team focus על שלושה ימים נהדרים!

כמה פעמים החלטנו ש"זהו! הפעם הדיאטה תצליח!" ? כנראה שיותר מידי פעמים.

אין ספק שתהליך של דיאטה וכניסה לתוכנית תזונה מסודרת הוא תהליך לא פשוט שדורש מחשבה, התמדה ואולי אפילו מעט מאתגר.

מעבר לעניין המאזן הקלורי ותפריט המותאם לצרכים שלכם, ריכזתי כמה קווים מנחים, שלפי דעתי, יכולים לסייע להצלחתה של דיאטה.

• בחירת העיתוי המתאים – אחד הדברים החשובים ביותר, עוד לפני שהתחלנו בתהליך ופנינו לאיש מקצוע. אם זו תקופה לחוצה כרגע בעבודה, עוברים דירה או בדיוק הפסקתם גם לעשן – יכול להיות שכדאי לחכות "עד יעבור זעם" ולהתחיל את התהליך בראש שקט יותר.

נכון שתמיד הכי קל לדחות את ההתחלה ולהגיד "קשה לי", "אולי עוד חודש", אבל כאן הכוונה לבחינה אמיתית של המצב ולמציאת העיתוי המתאים ביותר לכניסה לתהליך.

•  למה? – נסו לחשוב למה בעצם החלטתם לעשות דיאטה: כי כולם אומרים? כי הרופא הכריח אתכם ללכת לדיאטנית? נשמע קלישאתי לחלוטין, אבל אם אין רצון אמיתי, זה לא יעבוד אורך זמן.
• אל תכריזו על דיאטה – הכוונה היא ש"דיאטה" היא משהו שמתחיל אך גם מסתיים, וכאן מתחילה הבעיה! עם סיום הדיאטה ישנה נטייה לחזור מהר מאוד להרגלים הישנים והפחות טובים.

העדיפו להתחיל בתהליך שמתאים לכם באופן אישי וממש ללמוד לאכול מחדש: מתי אני רעב? מתי שבע? אולי בכלל אני צמא?

• הצבת יעדים ריאלים – נכון שאתם רוצים 10% שומן כדי לשפר תוצאות, ונכון שהגי'נס מידה 26 שלבשת בתיכון עדיין קורץ לך?

חשוב מאוד לבחור מטרה ויעד ריאלי שיתאם את הרצון שלכם, אך גם את המציאות. בהחלט אפשרי שתגיעו ל-10% שומן ושהג'ינס בהחלט יעלה עליך שוב, אבל מומלץ להציב נקודות ציון ומטרות ביניים, לבחון לכל אורך הדרך את המצב ולהמשיך את התהליך בהתאם.

• אתם מכירים את עצמכם הכי טוב- עם יד על הלב, כל אחד מאתנו מכיר את נקודות החולשה שלו (אוכלים יותר מידי בחוץ, מתוקים, שוכחים לאכול וכו').

שוב: חשוב מאוד לפתח מודעות לגבי נקודות החולשה שלנו, כי אם אנחנו יודעים מה הבעיה, קרוב לוודאי שאפשר למצוא לה את הפתרון.

• לפני הכניסה לתהליך נסו לתעד למשך שבוע את האכילה שלכם במהלך היום (בשפת הדיאטניות "יומן אכילה"). זהו כלי בעל כח אדיר, שיוכל בקלות לעורר אתכם לגבי הרגלי האכילה שלכם (לטוב ולרע) ולעזור לכם "לאבחן" את הגורמים הבעייתיים בתזונה.
• גם לאחר שהתחלתם בתהליך הדיאטה, המשיכו בשבוע הראשון שלה למלא יומן אכילה. כך תתרגלו בצורה יותר טובה ותטמיעו את הרגלי האכילה החדשים.
•  תכנון מראש – אין מה לעשות, כניסה לתוכנית תזונה מסודרת מאלצת אותנו להיות מעט יותר מחושבים מהרגיל. נכנסים לישיבה שאולי תתארך לשעות רבות? תדאגו לאכול ארוחה קטנה לפני כן! יוצאים לנסיעה? תדאגו לקחת אתכם ארוחונת (כריך, חטיף אנרגיה, פרי וכו') כדי שלא "תיפול עליכם עז" ותמצאו עצמכם עם מבצע קפה ומאפה בYELLOW…
• פעילות גופנית – למתקשים שבינינו, גם התחלה של רבע שעה ביום (ומשם להתקדם) שווה הרבה! נסו לעלות ברגל במקום במעלית, ללכת קצת ברגל במקום לנסוע לכל מקום עם הרכב, או לרכוב לעבודה על אופניים.

מלבד העובדה שההוצאה הקלורית היומית שלכם תגדל, הפעילות הגופנית תסייע לכם רבות בהמשך גם על שמירת המשקל החדש.

•  ארוחה כל 3 שעות- חשוב מאין כמוהו! על מנת להגיע לאיזון ברמות הגלוקוז לאורך כל היום, ובהחלט גם לסייע לתהליך הדיאטה
• כן, כן- שוב מים! 2 ליטר לנשים ליום, 3 ליטר לגברים. (לקריאה נוספת: למה מים?)
• גם אם "מעדתם" פעם אחת, אל תשברו את כל הכלים כי הכל ניתן לתיקון!

בסופו של דבר, שם המשחק הוא "איזון" וללמוד איך לתמרן עם התפריט שלכם במהלך היום. השבוע הראשון יהיה קצת קשה, הבא שאחריו יתחיל להית יותר ברור, ובלי שתשימו לב הרגלי האכילה החדשים יתחילו להיות חלק מכם.

למי שפספס, למי ששכח ומי שסתם מתחשק לו…

ביום רביעי 16/12/09 תתקיים הרצאה שלי בנושא תזונה ורכיבת אופניים:

• תזונת ספורט – על שום מה?
• עתויי אכילה – לפני, במהלך ולאחר הרכיבה
• נוזלים וספורט
• תוספי תזונה על קצה המזלג
• על פחמימות וחלבונים

אתם מוזמנים/ות להגיע בשעה 20:00

לחנות BESTBIKE ברח' טוליפמן 2, ראשל"צ.

ההשתתפות חינם אך יש להרשם מראש בטלפון 03-6356726 
או במייל info@bestbike.co.il

נתראה!

יעל

אם כל זה לא מספיק, בשנים האחרונות הצטרפה דאגה נוספת לרשימת הדאגות: השמנת ילדים. המשקל שלו/שלה בסדר? הם לא קצת "מלאים" לגילם? למה הם אוכלים כל כך הרבה שטויות? מתי הם יתחילו לעשות קצת פעילות גופנית במקום לרבוץ מול הטלויזיה?? מה רע בקצת מלפפון במקום ביסלי?

קצת מספרים ומסקנות כדי שנבין את גודל התופעה, השוואה בין שנים 1971-1974 לבין 2003-2006:

)National Health and Nutrition Examination Survey (NHANES) (

גילאי 2-5 (!) – שיעור ההשמנה עלה מ-5% ל-12.4%

גילאי 6-11 – שיעור ההשמנה עלה מ-4% ל-17%

גילאי 12-19 – שיעור ההשמנה עלה מ6.1% ל-17.6%

מה שחשוב להורים לזכור זו עובדה מאוד פשוטה וברורה: ילד שמן יגדל להיות מבוגר שמן.

עפ"י מחקרים****:

80% מילדים שסבלו מהשמנת יתר בגילאים 10-15 גדלו להיות מבוגרים שמנים כבר בגיל 25

25% ממבוגרים עם השמנת יתר סבלו מהשמנת יתר כבר בילדותם

כאשר השמנת יתר מתחילה לפני גיל 8 , סיבוכים מהשמנת יתר בבגרות יהיו קשים הרבה יותר.

כהורים חשוב להיות עם "יד על הדופק" ולזהות הרגלי אכילה מועדים לפורענות, או לבחון את עקומות הגדילה (כן,כן – בדיוק כמו בטיפת חלב) כדי לבדוק אם יש סיבה לדאגה.

בין אחוזון 85 ל-95 מדובר בעודף משקל, ומעל לאחוזון 95 כבר מדובר בהשמנת יתר של ממש.

מהם הסיבוכים בהשמנת יתר אצל ילדים? מסתבר שיש לא מעט.

סוכרת סוג 2, דלקות לבלב, תסביכים נשימתיים (סליפאפניה), בעיות במערכת העיכול, בעיות כולסטרול, תסביכי אכילה, בעיות אורטופדיות…נראה שזה מספיק משכנע.

לפני שאתם רצים לשקול את הילד ולגרור אותו לצום לשארית ימיו, חכו רגע. כמובן שאין להקל ראש בהשמנת יתר בקרב ילדים, אבל גישת הטיפול עם ילדים צריכה להיות שונה ומורכבת יותר מטיפול במבוגרים.

בגילאים הצעירים יותר 8-12 בערך לא חובה להגדיר עבור הילדים כי נכנסים לתהליך של דיאטה. בסופו של דבר מדובר בילד קטן שלא מבין עדיין את ההשלכות של עודף משקל (איומים על התקף לב לא יעזרו…). אתם ההורים ואתם יכולים להחליט לקצץ בכמויות החטיפים בבית בלי שירגישו יותר מידי.

לעומת זאת, כאשר אנחנו פונים לקהל ה"בוגר" יותר כנראה שכן נצטרך את עזרת הילד שמתחיל לפתח מודעות ועניין לגבי עצמו והסביבה.

כמה נקודות למחשבה ורעיונות:

• כשאומרים לכם "שיותר מיד מטוגן זה לא בריא", לא כל כך קל לעמוד בפיתויים, נכון? עכשיו תשימו עצמיכם בנעליים של ילד בן 8 שאומרים לו שהוא שמן ואסור לו לאכול פיצה. קשה שבעתיים! הוא בכלל לא מבין מה רוצים ממנו ולמה זה כל כך חשוב.
• להורים יש את החלק המרכזי בהרזיה של ילדיהם! כלל מנחה והכי חשוב: אם לא תוציאו מהבית חטיפים או לא תפסיקו לקנות שתייה ממותקת – סיכויי ההצלחה יורדים. ילד הוא ילד, ואם הוא רואה חטיף הוא פשוט יאכל אותו (יחי ייסורי המצפון שלנו כמבוגרים…)
• עוד תפקיד חשוב לבני המשפחה (אחים גדולים, הורים) – מודל לחיקוי. הורים חייבים להפנים שגם הם צריכים להשתתף בתהליך ולהשתדל להוות דוגמה חיובית לילד, במיוחד בגילאים הצעירים יותר.
• אל תעשו לילד "דיאטה", תלמדו אותו הרגלי אכילה בריאים יותר. האיזון במשקל יגיע יחד עם זה.
• תדאגו שיהיו בבית ירקות ופירות והקפידו להצמיד אותם לכל ארוחה! גם לביה"ס נסו להשחיל איזה גזר או גמבה.
• אל תתעצלו להכין כריכים לביה"ס. מה אתם חושבים שקורה כשאתם נותנים כסף לקיוסק? סנדוויץ' בריאות לא יהיה, אם לרגע חשבתם.
• כמויות – אל תשתגעו עם כמויות מינימליסטיות, אבל כן תנסו לקצץ קצת בכמויות. על צלחת קטנה יותר הכל נראה גדול יותר.
• אל תגידו לילד "אסור" , אבל הגבילו אותו בממתק אחד ליום (לדוגמה), או משולש פיצה אחד במסיבת יומולדת במקום שניים.
• עודדו שתיית מים לכל בני הבית. אם תהיה שתייה ממותקת – ילדים ישתו אותה. גם כאן הגבילו את מספר הכוסות ליום (אם אפשר הימנעו לחלוטין כמובן)
• חפשו דרכים להכין את מנות האוכל האהובות על הילד בצורה בריאה יותר. במקום לטגן צ'יפס נסו לאפות בתנור, לנסות "להחביא" ירקות בתוך האוכל ועוד.

דבר חשוב לא פחות מתזונה הוא לעודד את הילד להיות כמה שיותר פעיל. גם אנו, המבוגרים, נופלים בנושא הזה לא מעט. מעליות במקום לעלות ברגל או להחנות כמה שיותר קרוב לכניסה לקניון כדי שחס וחלילה לא נצעד קצת.

לפעילות גופנית בקרב ילדים ערך מוסף אדיר! חיזוק עצמות, הורדת לחץ הדם, הפחתת הלחץ, שמירה על מאזן קלורי תקין כמובן, ואם זה לא מספיק – שיפור הביטחון העצמי. תארו לכם מה ניצחון במשחק כדורגל עושה לילד/ה עם השמנת יתר. זריקת עידוד והעלאת המוטיבציה בצורה משמעותית.

נסו להפעיל את הילד בחוגים שיאהב, לבלות איתו בשבתות בטיולים במקום בבית מול הטלויזיה, לצאת לטיול עם הכלב או ללכת לפארק שיתרוצץ וישחק עם חברים.

לסיכום, להורים בדרך כלל יש את תפקיד המפתח גם כשזה מגיע לתזונת ילדיהם (אף אחד לא אמר שקל לגדל ילדים…). חשוב להקנות כבר בגיל הילדות הרגלי תזונה ופעילות גופנית תקינים שילוו את הילד גם בגיל הבגרות. כך תבטיחו לעצמיכם ילדים בריאים ושמחים, ומבוגרים בריאים בטווח הארוך.

****

• Whitaker RC, Wright JA, Pepe MS, Seidel KD, Dietz WH. Predicting obesity in young adulthood from childhood and parental obesity. N Engl J Med 1997; 37(13):869-873
• Serdula MK, Ivery D, Coates RJ, Freedman DS. Williamson DF. Byers T. Do obese childre become obese adults? A review of the literature. Prev Med 1993;22:167–177
• Freedman DS, Khan LK, Dietz WH, Srinivasan SR, Berenson GS. Relationship of childhood overweight to coronary heart disease risk factors in adulthood: The Bogalusa Heart Study.Pediatrics 2001;108:712–718

כמובן שבמהלך המאמץ ולאחריו חשוב לתגבר ולחדש את מאגרי הגליקוגן בעזרת פחמימות, אבל מה לפני המאמץ?

אם מדובר באימון שגרתי ככל האימונים לא צריך להיסחף ולהכין סירים של פסטה – מספיק אם נעמוד בכללים הידועים לנו כבר (ולמי שלא, מוזמן לקרוא כאן ).

במידה ואתם עומדים לפני תחרות מפרכת של מינימום שעה וחצי (מרתון, טריאתלון, תחרות אופניים קשה) כדאי לשקול ולבצע העמסת פחמימות.

מחקרים מצבעים באופן ברור שדיאטה עשירה בפחמימות לפני תחרות קשה דוחה את העייפות השרירית וגורמת לנו להתמדה בפעילות לאורך זמן ממושך יותר.

זו כאמור בדיוק המטרה שלנו בפעילות עצימה (כ-85% מהצח"מ): לדחות את העייפות ולהיות עם מאגרי גליקוגן מלאים לשעת הצורך.

אז למה רק "לשקול" העמסת פחמימות?

1 גר' גליקוגן אוגר יחד איתו 3 מ"ל נוזלים (כלומר תוספת משקל), וזו עובדה שצריך לדעת ולקחת בחשבון במאמצים קצרים כגון ספרינטים, מיאוצים וכד.'  מאמצים אלו לא באמת מצריכים העמסת פחמימות כיוון שהשימוש במאגרי הגליקוגן מזערי (אם בכלל קיים).

במאמצים כמו רכיבת אופניים, ריצות ארוכות וכד' תופעת אגירת המים נלקחת בחשבון, אך היא פחות מורגשת. הפחמימות ינוצלו במהירות והמים ישמשו לפיזור חום הגוף.

יופי, אבל איך עושים את זה ומה זה בכלל "העמסת פחמימות"?

לשמחתנו הרבה, העמסת פחמימות יכולה להגדיל את כמות הגליקוגן בשריר מ-17 גר'/ק"ג שריר ל-50 גר'/ק"ג שריר, מה שרק יכול לסייע לנו בתחרות.

העמסת פחמימות היא למעשה מניפולציה תזונתית שאנו עושים על מנת לגרום לאגירה מוגברת של גליקוגן בשרירים וכך להגיע מוכנים עד כמה שאפשר לתחרות.

אם אנחנו פונים אל השיטה הקלאסית והנושנה מדובר בפרוטוקול קצת קשוח שנמשך בד"כ 6 ימים לפני התחרות:.

• 7 ימים לפני התחרות לבצע מאמץ עצים וארוך יחסית על מנת לגרום לדלדול מוחלט של מאגרי הגליקוגן (כבר נשמע רע)
• לאחר מכן 3 ימים של דיאטה דלה בפחמימות ועשירה בשומן ובחלבונים
• לבסוף 3 ימים לפני התחרות לצרוך דיאטה עשירה בפחמימות (70% מהתפריט היומי) ולהפחית את עומס האימונים.

ההנחה בשיטה זו היא שבימים הראשונים להעמסה אנו נרוקן לחלוטין את המאגרים וכך אפקטיביות ההעמסה גדלה שכן השרירים יהיו "רעבים" לפחמימות.

הבעיה בשיטה זו היא הימים בהם אנו מרוקנים לחלוטין את המאגרים. ימים אלו יכולים להתיש את הגוף פיזית ונפשית ולהביא אותנו מוכנים אפילו פחות לתחרות!

תופעות כמו סחרחורות, חולשה ועייפות נפוצות מאוד בימים אלו ועל כן שיטה זו פחות מומלצת.

אבל אל חשש, היום נוהגים להשתמש בפרוטוקול העמסה עדין ויעיל ביותר:

• 6 ימים לפני התחרות דיאטה מגוונת, 55% פחמימות, ולהתחיל להפחית את עומס האימונים
• 3 ימים לפני התחרות להמשיך בהורדת עומס האימונים ולעלות לצריכת פחמימות של כ-70% מהתפריט היומי.

אין ספק כי שיטה זו ידידותית יותר למשתמש מהשיטה הקלאסית ובהחלט מביאה להגדלת מאגרי הגליקוגן.

דבר אחרון וחשוב שכדאי לזכור:

אם אתם סבורים שתזונה לקויה לאורך כל תקופת האימונים וניסיון לפצות על כך בהעמסת פחמימות תעבוד, תחשבו שנית.

חשוב להקפיד על "ניהול" נכון של מאגרי הגליקוגן גם במהלך האימונים. גם מאגרי הגליקוגן עוברים "אימונים" לאגירה מקסימאלית של פחמימות: לספורטאי מאומן יכולת אגירת גליקוגן גדולה פי 2 מאדם שאינו מאומן.

פתאום הבנתי שבעצם מעולם לא רכבתי כביש…הדברים המעטים שלמדתי בכמה חודשים בקבוצה (ויש עוד כל כך הרבה כמו שתמיד מזכירים לי) עזרו לי באופן בלתי רגיל: רכיבה בפלטון, דראפטינג, העברות הילוכים בטיימינג הנכון, קצת טיפוסים (למרות שעדיין נשמתי יוצאת בשיפועים החדים), קאדנס ראוי ועוד.

ואז לפני כשבועיים וקצת הגיעה ההכנה לאליפות ישראל והחלטתי לנסות. מה כבר יכול לקרות? 4 הקפות של 18 ק"מ כל אחת (72 ק"מ).

התחלתי את השבוע שלפני התחרות בהכנות קדחתניות של אימונים כל יום (טעות מספר 1) אבל כנראה ש לא סתם קוראים לתחרות "הכנה לאליפות ישראל". זה הזמן ללמוד מטעויות. יום שישי לפני ההכנה כבר הרגשתי את השרירים שלי בצורה יוצאת דופן (שלא לומר קצת כואבת), אבל שכנעתי את עצמי שזה יעבור. והנה הגיע יום שבת והגיע תור המקצה שלי לצאת לדרך!

המסלול היה בעפולה כשרובו מישורי ובאמצע עלייה לא פשוטה (בשבילי לפחות) עם שיפוע של 14-15% (ויסלחו לי הדייקנים). במישור היה בסדר גמור, עמדתי בקצב של הפלטון , ואז – היא הגיעה. העלייה! מהר מאוד אמרתי יפה "שלום" לגרעין הקשה של הפלטון ומצאתי את עצמי לבד עם עוד כמה בנות שלא עמדו,כמוני, בקצב בעלייה.

במקום למצוא לי רוכבת נוספת ולרכב איתה לאורך המסלול (טעות מספר 2) התחלתי לשאול את עצמי שאלות קיומיות ולסנן כמה קללות על מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשנרשמתי לתחרות. אני עכשיו ממשיכה 4 הקפות שלמות ל-ב-ד.

היה לא קל בכלל, שלא לומר קשה… אבל לפחות סיימתי ולא ויתרתי לעצמי. אספתי את השברים, השתדלתי להתאושש כמה שיותר מהר ולהסיק מסקנות לתחרות הבאה.

ומה עושים עם אליפות הארץ? ללכת או לא? אחרי שכנועים ולבטים החלטתי שאני חייבת להוכיח לעצמי שאני יכולה יותר.

בתור רוכבת חדשה יחסית בתחום התחרויות (מה לעשות, למרות שרכבתי שנתיים לפני הצטרפותי לקבוצה כנראה שלא התקדמתי לבד יותר מידי) הבנתי שוב שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ועוד הרבה קילומטראז' להריץ ברגליים, ולכן הצבתי מטרה אחת פשוטה: לשפר את התוצאה (וההרגשה) מתחרות ההכנה.

בשבוע לפני התחרות הורדתי את עומס האימונים והבטחתי לעצמי שלא משנה מה אני לא נשארת לבד. גם אם העלייה תגבר עליי שוב, אני אמצא לי רוכבות להמשיך איתן כך שיהיה לי יותר קל (זה הזמן להסביר למי שלא יודע: בכביש בד"כ "עובדים" יחד, כשכל פעם מישהו אחר רוכב מקדימה ונלחם ברוח, לסירוגין, וככה בעצם מתקדמים). כמובן שעם המזל שלי היו רוחות לא ידידותיות ביום התחרות שהפריעו בדיוק בעלייה. נו שויין, נתמודד גם עם זה.

הפעם הצלחתי להחזיק מחצית מהעלייה ביחד עם הפלטון ושיפרתי טעות נוספת מתחרות ההכנה כאשר נשארתי צמודה כל פעם לרוכבת אחרת כדי לשרוד את ההקפות בצורה טובה יותר ומהירה יותר. ג'לים, איזוטונים ומים – הכל היה שם.

מה אני אגיד לכם? העלייה הייתה קשה כמו תמיד , או אפילו יותר בגלל הרוחות, אבל אני הרגשתי הרבה יותר טוב הפעם. אולי זה עניין של הצבת מטרות ריאלית, אולי כמה דברים שלמדתי מתחרות ההכנה ואולי שניהם.

בסופו של דבר שיפרתי את התוצאה שלי ב-8 דקות ועליתי על הפודיום במקום שלישי (קטגוריית ספורט בוגרות 19-29). גם אם לא הייתי עולה על הפודיום, אני את שלי עשיתי בתחרות הזו – לא היה לי קל בכלל אבל נרשמתי (למרות החששות) ועמדתי ביעד שלי.